ערן וירון

 הר שלמה ערן
אדם עצמאי וצמא לאתגר.
בעל חוש יוצר ומוטיבציה עצומה.
מחד בעל רוח שטות ודרכים משלו ומאידך -
בעל רגישות, לויאליות ובשעת צורך- סמכותיות.

ירון
אדם עקשן וחרוץ.
בעל שאיפות ברורות, והחלטיות שופעת ומדבקת.
בעל רצון עז ואכפתיות אמיתית וטהורה.
תמיד שמח ותמיד רועש, לפעמים אף בלי מעצורים.
שניהם בלטו בצוות, כל אחד בתכונותיו הוא.
האחד בכישרונותיו ללחום ולפרוץ קדימה
והשני - חובש היה - יסודי, אחראי ודואג.

"היחידה" -
"היחידה" היא מיוחדת במינה וזאת בעיקר בגלל שלא מרבים לספר עליה. גם כאן לא אפרט על אופייה ודרכיה גם אם כבר לא כל כך נסתרות הן. אומר רק שמרכיב עיקרי בהכשרת הלוחם הוא - הניווטים.
במהלך שבועות לאורך המסלול עובר החייל סדרות שהולכות ונעשות קשות ומורכבות עם הזמן. אחת מסדרות אלו היא סדרת "דרום-יום". סדרה שבאה לערוך היכרות עם נוף אזור הדרום המישורי וההררי כאחד. הניווט האחרון בסדרה זו שנערכה באותו שבוע בחודש מאי 1992, היה באזור מעליו אנו יושבים. הציר כלל יציאה מקניון שחורת, ירידה דרך הגיא האבוד, טיפוס בנחל נטפים ל"עין נטפים", הליכה על בסיס קו פרשת המים של הר יהורם להר שלמה ומשם הלאה. בסביבות השעה 13.00 ב-28.5.92 בעודי צופה בחבר'ה מהכביש דווח ע"י אייל בן זוגו של ערן לחוליה שערן חש ברע. בזמן הריצה אליהם, לאחר תדרוך אייל בצעדים שעליו לנקוט, דווח לי במכשיר הידני שערן התמוטט. בו בזמן הוזעק ירון, שהיה על כיפת הר שלמה, למקום האירוע.

ירון הגיע בריצה, הספיק להחדיר שתי אינפוזיות לחברו ולאחר מכן התמוטט אף הוא. לאחר ניסיונות נואשים של הצוותים הרפואיים שהוזעקו למקום, פונו ירון וערן ע"י צוות החילוץ 669 במסוק לבית חולים "יוספטל". סמוך לשעה 15.00 נקבע מותם.

יותר מהרבה נשאר מאתנו בהרים האלה.
בחיפוש מתמיד אחרי הכוח להמשיך ולצעוד קדימה - אנו צועדים ביחד! לא שוכחים מאום, להיפך - חושבים, חולקים, זוכרים ומנציחים.
וכאן היום, לאחר שבוע עבודה מפרך פיזית, וקשה רגשית, אנו חונכים אתר הנצחה זה, לזכר ערן וירון. עם מבט קדימה צופה מעל המצוק אל האופק. אינני מכיר כאן את כולם אך היום כולם מאוחדים.
בהערכה רבה לכל מי שהגיע לכאן היום אומר: כן, נזכור!

יואב
דברים שנאמרו ע"י יואב, מפקד הצוות, בטקס חנוכת המצפה

 

ורק השם נותר חרוט באבן

ורק השם נותר חרוט באבן
אותיות השם: יוד-ריש-וו-נון.
שמך - ירון.

 הר שלמה מכל כינוייך, מכל שמות החיבה שקראנו לך ונתנו לך חברים, נחרט שמך המפורש, השם שהענקנו לך בלידתך - ירון.

חרוט ביד לא אמונה, באבן שורטת אבן על ידי חברים שרצו לזכור, שרצו לשמור את חברות החיילים הזו, הרעות הנרקמת באימונים, בתרגילים, במסעות הניווטים שלאורך המסלול.
חרוט על סלע הגיר הקלוי, באוכף ההוא בין הר יהורם להר שלמה, במקום בו נפלת, נסיך קטן שלנו, על קו התפר בין לבן לשחור, נפרדת מאיתנו לתמיד, מונף אל על ברעם מסוק הפינוי, ובמקום כוכב יקדה השמש מעליך.


חקוק על כרית האבן שלמראשותיך בגן השיש הדומם, מקום מנוחתך האחרון.
כרית האבן הירושלמית, ורודת העורקים ועטורת פרחי הלוטוס.
כרית אחת, אבל יחידה, בתוך אינספור שורות כריות של ילדים-חיילים, במסדר שקפא לנצח, על
מדרגות ההר מתחת לאוושת האורנים.

 הר שלמה צרוב על קיר אבן הטרוורטין החיוורת במבוך האבן לזכר חיילי המודיעין.
שביל מתפתל בין הקירות מחצר לחצר, מכיכר לכיכר ועל כולם שמות.
שמך רשום על הקיר בחצר האחרונה, בין נופלי-החולין, הרוגי התאונות, מתי הטעויות, ללא זוהר הקרב והילת הגבורה.


מוטבע באבן המדבר הצהובה-אפורה שקבענו במצפה בהר יהורם על ציר הניווט האחרון שלך בעליה
מעין נטפים, ויה הר שלמה.
האבן הנשקפת אל נוף קדומים נורא הוד ועוצר נשימה, ממדבר נגב ועד ים סוף, מסיני עד ערבה והרי אדום.
האבן הנשקפת אל מקום נפילתך, שתזכיר לעוברים ומטיילים בציר - היה נער, וראו - איננו עוד.

ורק השם נותר חרוט באבן, אבל הילד - הנער שהיית, על שמחת החיים שבו, שובבותו,
פקחותו, הר שלמה סקרנותו, רצינותו, רעותו ואהבתו יוותר חרוט בלבנו לעד.
רוניק שלנו.

אבא
אפריל 94
דברים שנכתבו לחנוכת מצפה הר יהורם לזכר ירון וערן, שהוקם באחת מפסגות
הר יהורם הצופה אל האוכף בו נפלו השניים.