במשך כל שנת הלימודים האחרונה בגמנסיה התאמן ירון, יחד עם עוד חברים, על-מנת להעלות את הכושר הגופני כדי להתקבל לסיירת מטכ"ל.
בקיץ, לקראת הגיוס, הוא עבר בהצלחה את כל הגיבושים והתבשר כי אכן התקבל לסיירת או כפי שהיא נקראת "היחידה".
ירון התגייס לסיירת ב-13.8.91, ומיד עם התייצבותו נשלח לקורס חובשים קרביים בבה"ד 10.
הוא סיים את הקורס בהצלחה, ולמרות שהוצע לו להישאר ולהדריך בבה"ד העדיף לחזור ולהשתלב ב"יחידה".
ירון הצטרף לחברי הצוות שלו – "צוות יואב" לטירונות חי"ר. עם סיום הטירונות השתתף במסגרת האימונים ביחידה בקורס צניחה ובאימון להעלאת כושר במכון וינגייט.
בהמשך, במסגרת טירונות יחידה, עבר אימונים שונים וניווטים ביניהם "מסע 40X4" ומסע מסכם של 120 ק"מ. עם סיום טירונות היחידה התקבלו חיילי הצוות רשמית ל"יחידה" והחלו את מסלול ההכשרה המתקדם של הלוחמים.
בהמשך המסלול נשלח ירון, יחד עם ערן עופר, לקורס צלפי טרור. עם סיומו הצטרפו שניהם אל יתר חברי הצוות ל"ניווט דרום", ניווט בן חמישה ימים באזור הרי אילת.
ביום חמישי, ה-28.5.92, יומו האחרון של הניווט האמור אשר נערך בתנאי אקלים קיצוניים, נקרא ירון, בשל היותו חובש הצוות, להגיש עזרה לערן שהתמוטט. לאחר שטיפל בערן התמוטט גם ירון.
שניהם פונו במסוק לבית החולים יוספטל באילת, שם נקבע מותם.


 

ובתמונות האחרונות שהביאו לנו החברים מהצוות, צילומים מהניווט הגורלי, אתה ניראה פגיע עד אימה, עייף ובלתי מגולח.
מחייך חצי חיוך מאולץ אל המצלמה, צל צילו של החיוך התמידי, השובבי והערני שאפיין אותך תמיד - בחיים ובצילומים שנותרו באלבום להזכיר לנו אותך תמיד.
ילד טוב שלי,
אתה, "לבנין הכרוב", ילד "בלתי שזיף" כפי שקראתי לך כשהיית קטן בגלל צבע עורך הבהיר שמאן להשתזף,
אתה, שגם על שפת הים הורגלת תמיד ללבוש חולצה כנגד השמש, הלכת בניווט האחרון בחולצה ארוכת שרוולים, להגן על ידיך מהשמש הקופחת, ממש כמו שנדנדנו לך תמיד...


אבא
21.6.92


 

כמפקד צוות תמיד ישנם חששות - בייחוד בתחילת הדרך. אחד מהם הוא - מי הם בעצם?
מי הם אותם אזרחים פראיים שעברו הסבה קצרה לחיילים דרך הטירונות בבסיס ב"אדם"?
השני הוא את מי החליטו בשבילך לשלוח לאיזה קורס?
קורס החובשים הוא המפחיד ביותר.
הדבר נובע מכמה סיבות:
אחת היא שצריך אדם אחראי ממדרגה ראשונה. אדם בעל משמעת עצמית ומודעות גבוהה לו ולסביבתו.
השנייה, צריך אדם בעל תפיסה ייחודית וזאת מפני שמגוון החומר שהחובשים נדרשים לדעת הוא רב.
השלישית, צריך אדם עם אישיות. אדם עם ביטחון עצמי ויכולת תפקוד בלחץ, שכן דווקא בזמני לחץ נזדקק לו.
הרביעית והאחרונה היא שצריך אדם בוגר, אדם שבלי לעבור טירונות יצליח להגיע ולהשתלב במסגרת. אדם חזק, הן בראשו והן ברגליו, אחד שיעמוד בעומס פתאומי.
כמפקד צוות לאחר חודשיים של הכרות - לא הייתה כל בעיה לקבוע בוודאות מי מתאים לאיזה תפקיד - אך כאן הברירה לא הושארה בידי.
כשירון הגיע, כבר מן השבוע הראשון נשמתי לרווחה.
היה ברור לי שהוא החובש שהייתי רוצה מבין כולם, ואותו הייתי שולח.
ירון נכנס לעניינים. הוא הגיע עם הרבה רצון ללמוד, ולא פעם עשינו תרגילים שוב ושוב. אני זוכר שראיתי שהדבר שהטריד אותו ביותר היה איך להשתוות לכולם, איך לסגור את הפער. תמיד אמרתי לו שיהיה בסדר, וכתגובה תמיד עיקם פרצוף. אך מהר מאוד אכן היה בסדר. ירון לא היה חזק במיוחד פיזית, אך עם הזמן מבינים שהראש הוא הקובע. כל עוד הראש רוצה להמשיך - כל הגוף אחריו, אצלו זה בלט!
אדם שתמיד היה מוכן לעזור, תמיד רצה לשמוע ולייעץ, תמיד דאג לכולם הן בדמותו והן במעשיו.
תכונתו הבולטת - שאותה פחות אהבתי -הייתה הרעש!
ירון בקרבנו - החברים - היה אדם מלווה ברעש - בעל חוש הומור וסלנג ייחודי שדבק בכולנו בין אם רצינו ובין אם לא.
משפט נכון הוא שרק בחסרונו של דבר מה ניתן מדד לערכו.
ורק כעת, כשבכל יום אני נזכר ושומע אותו צועק אם במגורים, אם בטיולים, אם ביום ראשון כשהיו מגיעים, ואם בשישי כשהיו יוצאים. ה"ג'וב מה קורה?" או "בסדר" כזה שנהג להגיד, או ה"דיגי מדוגם" - כמו שרובנו עדיין אומרים; באותה השנייה אני מרגיש את כולו! את מבטו, את חיוכו המיוחד, את שטויותיו - פשוט אותו עצמו!
את ירון לא נשכח:
אדם מיוחד עם מגוון תכונות רחב שלא ככל אדם.
יסודי ובעל רצון וכישרון רב - אדם חברותי ואהוב שתמיד יישאר איתנו!!


יואב
מדברי יואב, מפקד הצוות בפגישת המשפחות השכולות עם הצוות בחדר הזיכרון ביחידה כחודש לאחר האסון.

 

מסע 120

"כמה כבר עברנו?"
"באיזה שעה נגיע?"
שאלות בנוסח הזה העידו על אופי המסע. מעין מסע שלא נגמר אף פעם (כך זה נראה לפחות בהתחלה).

התחלנו לצעוד בשעת אחה"צ ליד בית-אלפא. פרט לעליה הקשה ביציאה מעמק בין שאן לא היו קשיים מיוחדים עד העצירה הראשונה.

מכאן התחילו הבעיות. הרגליים כבר לא הלכו ישר עקב בעיות "ביחבושים".
הלכנו דרך יער הזורע עד רמות-מנשה ומשם "חתכנו" לצומת עירון. בדרך נאלצנו לעבור כמה מכשולי מים. כל הצוות עלה על האביר - על המנוע, על הגג ומאחור ועברנו. באחת הפעמים נאלצנו להיפרד מהאביר לאחר שהצוות עבר והאביר לא כל כך...

בשעות אחה"צ הגענו כ-1 ק"מ לפני הסוף ביחד כל הצוות בלי פערים, הגענו עד לגדר של הבסיס. משם תפסנו טרמפ עד היחידה. שם חיכו לנו כבר ה"חבר'ה" שדאגו לקבל אותנו בביצים ובשאריות מארוחת הצהריים.
כמובן שלאחר ה"זובור" כל אחד "זכה" בטרמפ על כתפי אחד הלוחמים עד המקלחת ולמיטה.


מתוך אלבום שהכינו חברי הצוות למשפחה לאחר נפילתו של ירון

 


ל"צוות יואב" - הצוות של ירון כפי שתישארו בזיכרוננו לתמיד, לכולכם ביחד ולכל אחד מכם לחוד - אנשי הצוות ויואב המפקד - קודם כל תודה.
תודה שהייתם איתנו ברגעים הקשים שלנו, תודה על הביקורים החוזרים ונשנים שלכם כקבוצה או כבודדים, תודה על האלבום המרגש שהכנתם הכולל צילומים וטקסטים שהחיו לפנינו ברגישות ובפשטות חזקה ואנושית את החודשים בהם שירת איתכם ירון בצוות, וכמובן תודה על שהייתם חברים של ירון באימונים, במסעות, ברגעים הקשים, ברגעי החסד של מנוחה, צחוק וחברות נינוחה, וברגעים הנוראים של ה-28.5.92 על הסלעים החשופים בהר שלמה.

הידיעה וההרגשה שירון איננו עוד - קשה.
אנו עסוקים בו כל הזמן, והגעגועים אליו הולכים ומתגברים ככל שחולף הזמן, וככל שמתחזקת הידיעה שהפרידה הזו ממנו, שלא כמו כל הפרידות הקודמות, היא סופית והיא לנצח.
הסיפורים הקטנים שלכם על האימונים ועל ירון, האנקדוטות, התמונות - כל אלה מאפשרים לנו קרבה ונגיעה נוספת בו, ובמה שעבר עליו בצבא בחברתכם, נותנים לנו אפשרות לחוות איתו, בדיעבד, את החוויות והמצבים עליהם לא שמענו ממנו מחמת הסודיות (ואולי גם העייפות), ולהיות שותפים שוב באלה ששמענו וידענו אודותם.

לא הכרנו אתכם כמעט לפני האסון, אולם עתה, לאחר שנפגשנו, עם כל הכאב והצער, אנו מאושרים וגאים שירון זכה להיות חלק מהצוות, ולעבור אתכם יחד את תקופת שירותו הקצרה, אך עמוסת האתגרים והחוויות, והכאב גדל על שתקופה יפה זו נקטעה עבורו באיבה.

ואתם - המשיכו להיות חזקים ומאוחדים, המשיכו להיות אכפתיים, משקיעים ובעלי "ראש גדול", ובו בזמן היו מפוקחים ושמרו גם על עצמכם.
המשיכו להיות צוות מלוכד במעשה ובהווי, והצליחו במבחנים המצפים לכם בהמשך הדרך.
ושמרו מקום בזיכרונכם לירון ולערן כחלק מהחבורה הנפלאה שלכם.
תמיד תישארו עבורנו חלק מירון שלנו, ודלתות לבנו וביתנו פתוחים עבורכם תמיד.

משפחת בר דור
מכתב אל חברי הצוות של ירון - "צוות יואב"
3.7.92